מחזקים את חבל אשכול - לא משאירים את התושבים להתמודד ולשקם לבד!

חברים ושותפים יקרים, בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, הותקפה המועצה האזורית אשכול באכזריות מפלצתית. שערי הגיהינום נפתחו ואלפי מחבלים חמושים פרצו מתוכם ותקפו אותנו, תושבי עוטף עזה, במטרה להשמיד כל מי ומה שנקרה בדרכם. פרטיו ומימדיו המחרידים של האסון מתבררים ככל שנוקפים הימים. סיפורי הטבח והזוועה נפרסים לנגד עינינו, לכל אישה ואיש יש שם; לצידם נשמעים ועוד יישמעו סיפורי הגבורה, התושייה, העמידה וההצלה. הנפש מסרבת להאמין, והלב נחרד: תרחיש האימים שאיש לא ציפה לו – קם והיה. המכה הרצחנית שניחתה עלינו היא איומה, בלתי נתפסת. אנחנו המומים, שבורי לב, מדממים. איבדנו את היקר לנו מכול – אבות ואימהות, ילדים, פעוטות, תינוקות. צעירים שכל חייהם לפניהם, ולצידם המייסדים הוותיקים שהאירו לנו את הדרך במורשתם. עדיין בתוך האימה, עודנו מתאבלים על מתינו ומתייסרים יום ולילה בחסרונם של הנעדרים והחטופים ובדאגה לשלומם ולגורלם, אנחנו נחושים לא לוותר. נשבענו לקום מתוך השבר האיום הזה, להתלכד כקהילה, לבנות ולהיבנות מתוך ההריסות, לשקם את הגוף ואת הנפש הקרועה, את היישובים שחרבו והאדמה הפצועה, הספוגה בדמנו. אנחנו, תושבי המועצה האזורית אשכול, עמדנו במשך יותר משני עשורים כחיץ בין עזה, מעוז החמאס, ובין מדינת ישראל. "עוטף עזה" אנחנו, ולא פחות מכך – "עוטף ישראל". ספגנו ירי טילים על בתינו, ספגנו איומים על חיינו. השדות שלנו נשרפו שוב ושוב, ענפי חקלאות כמעט התמוטטו, חווינו פגיעות קשות ברכוש ובנפש. ובכל פעם הצלחנו לקום, לבנות מחדש, לשקם, להפריח. מתוך האפר צמחו חיים חדשים, מתוך הכאב נבנתה קהילה חזקה, מלוכדת ואופטימית. חפצי חיים אנחנו, תמיד היינו, ותמיד קמנו על רגלינו והמשכנו הלאה – לבנות, לחרוש את השדות, לגדל, ליצור, לאהוב. מערכה ארוכה עוד לפנינו, ובעקבותיה מסע ממושך ומאתגר לעבר החלמה וריפוי, בנייה ושיקום של כל תחומי החיים. הצרכים שנידרש לתת להם מענה בעת הזו ובתקופה שלפנינו – אדירים, וכך גם המשאבים הגופניים, הנפשיים, הרוחניים והחומריים שיידרשו לכך. לא נוכל לעשות זאת לבד. אנו שואבים כוחות ועידוד מההיענות והתרומה של יחידים וארגונים שנרתמים לסייע לנו – כל אחת בתחומה, כל אחד לפי יכולתו. ההתגייסות האישית, הקהילתית, הלאומית והבינלאומית לא רק נוגעת ללב – היא הכוח המניע כרגע את עגלת חיינו. היא אבני הדרך הסוללות את דרכנו חזרה הביתה. אנחנו זקוקים לכם, שותפים נאמנים ויקרים: עמדו לצידנו בימים קשים אלו. הפיחו בנו כוח לאסוף את השברים, עזרו לנו לחבוש את הפצעים ולהתאושש. תמכו במאמצינו לקומם את ההריסות ולאחות את מרקם החיים שנקרע באכזריות. יחד אתכם נרקום מחדש את התקווה לימים טובים יותר ואת האמונה שנוכל להחלים ולחזור לחיים.