כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת משפחת סימן טוב

תמר, יהונתן, ארבל, שחר, עומר וסבתא קרול (אימו של ג׳ון) סימן טוב ז״ל היו משפחה מיוחדת במינה, חייכנית, ערכית, מלאה בטוב ושמחה. הם יזכרו בליבנו תמיד. כתיבת ספר התורה לעילוי נשמתם (ע״י הנכד של הרב שיינברגר) היא סגירת מעגל טבעית לשמחת תורה, שכן היו משפחה שמחה, טהורה, אוהבת בריות, בעלי נעם הליכות. כמו התורה, ״דרכם הייתה דרכי נעם וכל נתיבותיהם שלום״. --- בשביעי באוקטובר, שבת ׳שמחת תורה׳, תמר קדם־סימן טוב, בעלה יהונתן (ג׳ון), התאומות ארבל ושחר בנות החמש וחצי, עומר פרדי בן השנתיים וחצי, וסבתא קרול (אימו של ג׳ון), נרצחו בקיבוץ ניר עוז בידי המחבלים הנתעבים של חמאס. תמר נולדה וגדלה בירושלים, אחות לנועה ומאיה. היא הייתה פעילה חברתית ואקטיביסטית מגיל צעיר; עשתה חיל בכל דבר שנגעה בו. היא למדה בגמנסיה העברית, השקיעה את רוב מירצה בתנועת הצופים, ולאחר סיום הלימודים יצאה לשנת שירות. בצבא שירתה בחיל המודיעין, שם הכירה את ג׳ון, בן קיבוץ ניר עוז. קיבוצניק בנשמה, אוהב אדם ואדמה, איש גידולי השדה. הוריה של תמר, ירושלמים וותיקים אוהבי התורה, עברו להתגורר לפני כשמונה שנים בקיבוץ עין השלושה בעקבות תמר ומשפחתה. הסבים של תמר, יהודה קדם ז״ל ופופה (תבדל״א) ילידי ארגנטינה, עלו לישראל והקימו את קיבוץ עין השלושה שבנגב המערבי, שם נולד גדי אבא של תמר. הסבים של תמר מצד אימהּ, זאב וחנה חוסני ז״ל עלו מחַלַבּ שבסוריה. זאב חוסני ז״ל, ממקימי 8200 וחתן פרס ביטחון ישראל. בטיול אחרי הצבא לאוסטרליה, נכנסו במקרה ג׳ון ותמרי לבית חב״ד של משפחת סלאבין והתאהבו מיד. הם תכננו להישאר שלושה ימים ונשארו שלושה חודשים, מיד הפכו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה ומכל פעילות בית חב״ד — עזרו בהכנת עוגיות בפורים ונסעו לשמח חולים בבית חולים. כשחזרו ארצה התמקמו בניר עוז, נישאו והקימו את ביתם ונולדו להם התאומות ארבל ושחר ובהמשך גם עומריקו הקטן. ג׳ון ותמרי חיו חיים שלמים, שמחים, מלאי תקווה, אהבה ונתינה, כשהאימרה השגורה בפיהם היא ״תמיד ובשמחה!״ מעבר להיותה אמא, תמר היא מנהיגה אמיצה, שלאחרונה גם התמודדה לראשות המועצה האזורית אשכול. אישה חרוצה, חכמה, יצירתית, חדשנית, יזמית ואשת חינוך בלב ובנשמה. היא האמינה בכל ליבה שאין בעיה שלא ניתנת לפיתרון. היא דגלה וקידמה טוב משותף, שקיפות ומגוון דעות ושיח של אנשים במטרה להגיע להצלחה. אישה שהביאה, אור ותקווה לכל מי שהכירה — ״התקווה מדבקת״ היה הסלוגן שליווה אותה. --- משפחת קדם החלה בכתיבת ספר תורה לעילוי נשמת האהובים שלה. כתיבת הספר אורכת קרוב לחמישה עשר חודשים (סופר הסתם יכול לכתוב עד כשמונה עמודים בחודש). אתם מוזמנים לקחת חלק בעוד אחד מפרויקטי ההנצחה של המשפחה ולזָכּות את אהובכם באותיות של אור.