השלוחה שעלבים - זכר ל"מחצית השקל"

זה לא סוד שבימינו לא קל ללמד, ועל אחת כמה וכמה שלא קל ללמד תורה. הרחוב קורן, האייפון קורץ ולמצוא בעידן זה אדם שמפנה את זמנו ואת דעתו ללימוד התורה הקדושה - לא דבר פשוט הוא. למען האמת, לרוב הבחורים אין שום בעיה מהותית עם התורה. הם פשוט לא מתחברים אליה. יש כאלו ששינו את התורה כדי להאהיב אותה על הלומדים. אך אין זו דרכנו. אנו גאים בתורתנו הקדושה כפי שניתנה לנו מפי הגבורה ולא נשנה בה אות אחת. אז איך עושים זאת? איך משאירים את התורה במתכונתה הטהורה והקדושה ומצד שני מצליחים להגיש אותה לבני הדור הצעיר בשמחה ובאהבה? התשובה היא שחסר רק את ה"טעמו וראו כי טוב ה'". צריך לבוא ולטעום ואז מגלים שהתורה מתוקה מדבש ונופת צופים. ברגע שיטעמו כמו שצריך - ידבקו בתורה ולא יניחו אותה כל ימיהם, בבחינת "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" [משלי כב, ו]. את זה בדיוק משתדלים לעשות בשלוחה. צוות השלוחה בראשותו של הרב גרשון שחור שליט"א מנסה להאהיב את התורה על לומדיה. והפירות המתוקים שיוצאים מהשלוחה יעידו יותר ממאה עדים על ההצלחה הגדולה בעזרתו של הבורא יתברך. בשלוחה לומדים שקודם כל צריך להיות אדם (בעל מידות טובות) ואח"כ נוספת הקומה של ה"ירא שמים", כי "דרך ארץ קדמה לתורה" זה לא רק סיסמא אלא פשוט דרך חיים. לכן משקיעים בלימוד מודרך של אמונה והשקפה, מוסר ועבודת המידות. כמובן גם גמרא והלכה לומדים, אך גם אותם מגישים בחן, בחסד ובשמחה רבה. ועוד דבר, חשוב לנו בשלוחה לכבד את התורה ולכן עורכים סעודת מצוה לכבוד בחורים שמסיימים מסכת, וכן עורכים הילולות לצדיקים, ובהם לומדים על אורחות חייהם וטועמים מתורתם יחד עם מטעמת תורתנו תורת חיים היא. היא המדריכה אותנו כיצד לחיות, לימוד התורה בשלוחה מכין את האדם לחיים, נותן לו את הכלים הנכונים להיות עבד נאמן לבורא עולם ולעשות רצון ה' כרצונו, להקים בית נאמן בישראל ולחנך את ילדיו על ברכי התורה. בשלוחה זכינו שנוספה קומה נוספת "עושים חיים עם התורה". לומדים את התורה בכייף. כייף ללמוד בשלוחה. והכייף הזה נמשך הרבה מעבר לשנות הלימוד בישיבה. כשאדם לומד להתחבר לתורה ולחיי תורה מתוך חיוך - הוא ימשיך להדריך את עצמו בדרך התורה והיראה.