בית הצדף - הסוף

ניסים קחלון, בן 79, הקדיש את חייו ליצירה אחת מופלאה – "בית הצדף" שבנה בחוף סידני־עלי בהרצליה. חמישים שנה חצב, בנה וקישט בידיו החשופות, מחומרים שהים, ההר והטבע העניקו לו – צדפים, אבנים ושברי פסולת שהפכו בידיו לפסיפסים מרהיבים ולמבנה נושם. הוא מעולם לא למד בבתי ספר לאמנות, לא ביקש תהילה או כסף – רק הלך אחר הלב והדחף הפנימי ליצור. ניסים חי בפשטות נדירה, בסימביוזה עם הטבע, ובחר לתרגם את שונותו לאמנות. עבורו היצירה היא צורך קיומי, תרפיה לנפש ושפה אישית. היא מתאפיינת בעושר ויזואלי החושף את עולמו הפנימי. "בית הצדף" הוא עדות לאדם שהפך את ייחודו ליופי שאין שני לו – יצירה שאי אפשר להישאר אדישים מולה, יצירה שעוצמתה אינה נופלת מגדולי האדריכלים בעולם. ניסים קחלון נדרש לפנות את ביתו – "בית הצדף" וחי תחת איום ממשי של פינוי בכל יום. בנוסף, אם עד מרץ 2026 לא יימצא גוף שיאמץ את המקום וישמר אותו – "בית הצדף" ייהרס. ניסים, שיחגוג השנה 80, עצמאי ומפוכח אך מסרב לעבור לבית אבות עירוני: "אם ישלחו אותי לשם – אמות מדיכאון", הוא אומר. במשך 50 שנה איש לא ביקש ממנו לעזוב; העירייה אף העניקה לו כתובת לדואר וחיברה אותו לחשמל ולמים – אך הוא מעולם לא ביקש חזקה על המקום, תמיד אמר "אני רק אורח כאן". כעת, בערוב ימיו, כשהוא חסר אונים וללא יכולת פיזית או כלכלית, משליכים אותו מביתו. בקשותיו להישאר במקום במעט השנים שנותרו לו נענו בשלילה. עיריית הרצליה מציעה לו דיור בבית אבות ציבורי – החלטה קשה מנשוא עבורו: "אם ישלחו אותי לשם, אני אמות מדיכאון או שאתאבד," במילותיו של ניסים. כאן אנחנו מבקשים את עזרתכם. אנו זקוקים לתרומתכם על מנת לשכור עבור ניסים דירה צנועה שבה יוכל לבלות את השנים הקרובות, בקרבת משפחתו המורחבת, כך שיוכל לקבל את עזרתם. תנאים ראויים שיאפשרו לו אף ליצור אמנות בהתאם ליכולותיו המוגבלות, שכן ללא היצירה לא ישרוד כלל. כמו כן, בכספים הנותרים ניאבק על שמירת המקום והחזקתו לרווחת הציבור. אסור בשום אופן לאבד את יצירת המופת הזו, הראויה להישמר לדורות הבאים, כפי שנשמרות יצירותיו של גאודי בברצלונה. יוזמי הגיוס: דן ברונפלד – במאי קולנוע. את ניסים הכרתי לראשונה לפני כ־20 שנה במסגרת פרויקט צילום, ומאז נשארנו חברים קרובים. לפני 12 שנה ביימתי עליו את הסרט "סיפור אפולוני", שהופק עבור ערוץ 8 והוצג בפסטיבלים בינלאומיים. בשנים האחרונות אני מלווה אותו מקרוב במאבק על ביתו ובמעבר לחיים חדשים, ראויים ומכבדים.דן ברונפלד – במאי וצלם קולנוע. טליה גואטה – M.A בתרפיה באמנות בילדים ונוער, מטפלת CBT במבוגרים. במפגש מקרי לפני כ־20 שנה הזמין אותי ניסים להיכנס לביתו. פעורת פה הסתובבתי בארץ הפלאות שבנה, וביקשתי שילמד אותי את תורתו. במשך שנה וחצי, לצורך כתיבת התזה, עבדתי איתו באופן אינטנסיבי: הרמתי, חתכתי, הדבקתי, ולמדתי את טכניקותיו ואת תפיסת עולמו, יחד עם הסיפורים השזורים בקירות הבית. מאז נרקם בינינו קשר אישי וחברי מתמשך.