לב שעובד ב-22%, סרטן בלתי נתיח – ושורה אחת בסל הבריאות שמונעת ממיכאל את הטיפול שיכול להציל את חייו

"אני פונה לכל מי שיכול לעזור להציל את חיי בעלי" – כך מתחיל המכתב שהגיע אלינו השבוע. נטליה כתבה אותו. שמו של בעלה – מיכאל. מיכאל בן 67. נכה 100%. אדם הגון, שקט, אינטליגנטי – מהסוג שעליו פשוט אומרים "אדם אמיתי", ולא צריך להוסיף כלום. בעל, אבא, סבא. עבד כל החיים. אהב צילום והיסטוריה. בצעירותו פרסם בכתבי עת – חיבר תשבצים הומוריסטיים, כתב שירים וחומרים ל-KVN (ליגת ההומור האגדית של ברית המועצות), ועלה בעצמו על הבמה. כשקוראים איך נטליה מתארת אותו, מבינים שזה בן אדם שהיית רוצה פשוט לשבת לידו ולשתוק יחד. ב-1986, בחיים אחרים לגמרי, מיכאל ספג מנה כבדה של קרינה לאחר פיצוץ הכור בצ'רנוביל. כעבור זמן הופיעה מחלת קרוהן. הוצא חלק מהמעי, ניתוח אחרי ניתוח, שיקום. אחר כך – עשורים של חיים סבירים. הוא ונטליה גידלו ילדים. נסעו לראות את העולם. חיו את אותם חיים פשוטים וטובים שכולם שואפים אליהם, וכמעט אף אחד לא יודע להעריך אותם כל עוד הם קיימים. לפני שנתיים, הכל קרס. קודם – אוטם נרחב בלב. שלושה סטנטים. הרופאים הצליחו להציל אותו. בקושי הספיקו לנשום, וכבר התגלה פצע שלא נסגר באזור עצם הזנב. ביופסיה. קרצינומה של תאי קשקש, שכבר חדרה לאיברים פנימיים. בלתי נתיחה. הכימותרפיה וההקרנות כמעט הרגו את מיכאל לפני הסרטן. הכליות קרסו – נאלצו להתקין שתי נפרוסטומיות. אבל הרופאים שוב הצליחו להציל אותו. הוא התחיל לחזור לעצמו – לילדים, לנכדה, לנטליה. הם התחילו שוב לתכנן. ואז, בבדיקה שגרתית, התגלתה גרורה חדשה. כימותרפיה לא באה בחשבון. הלב של מיכאל עובד ב-22%. הכליות בקושי מחזיקות. הוא פשוט לא ישרוד את זה. יש טיפול אחר. ביולוגי. הוא פוגע בתאים הסרטניים בצורה ממוקדת, ופועל גם בסרטן בלתי נתיח. צריך לקבל אותו פעמיים בחודש, לכל החיים. התרופה כלולה בסל הבריאות – ואחד הקריטריונים מתאים בדיוק למקרה של מיכאל. לאומית סירבה. הסיבה הפורמלית: בסל מוגדר סרטן פי הטבעת והמעי הגס. למיכאל המעי הגס, פי הטבעת וחלק מהמעי הדק הוצאו לפני שנים – בגלל אותה מחלת קרוהן שצמחה מהקרינה של צ'רנוביל. הגידול צמח בדיוק באזור שבו אצל אנשים יש את האיברים האלה. אצל מיכאל אין אותם. לפי השורה במסמך – הוא לא מתאים. כלומר, אדם שכל מצבו היום הוא תוצאה ישירה של צ'רנוביל ומחלת קרוהן – מסרבים לטפל בו דווקא מכיוון שמחלת קרוהן הרסה אצלו את אותם איברים שלשמם נכתבה השורה בסל. האונקולוג שלו מכין ערעור. אבל ערעור לא מגישים מהאוויר – צריך להראות תגובה חיובית לטיפול. וכדי להראות תגובה, הטיפול צריך להתחיל. עכשיו. הזריקה הראשונה דרושה תוך ימים ספורים. זריקה אחת – אחת לשבועיים. 12,000 ש"ח לחודש. אנחנו צריכים להחזיק את מיכאל ששה חודשים – החלון שבו הוא יקבל את התוצאות הראשונות ויוכל להגיש בקשה לבחינה מחודשת בקופת החולים. כולל הוצאות הליווי של הקמפיין – כ-80,000 ש"ח. אחר כך – קופת החולים תיכנס לתמונה. אחר כך נטליה ומיכאל יסתדרו לבד. עכשיו – הם לא יסתדרו. אם אנחנו לא ניכנס לתמונה כאן, לאומית תנצח. לא מתוך כוונת זדון, אלא בגלל שורה במסמך שלא הביאה בחשבון אדם עם היסטוריה רפואית כזו. ומיכאל ימות בגלל הגדרה טכנית. אסור שזה יקרה. לא לו. לא לאדם ששרד את צ'רנוביל, את מחלת קרוהן, אוטם נרחב, סרטן בלתי נתיח, כשל כליות – ועדיין רוצה לחיות ולראות איך נכדתו גדלה. בלעדינו, נטליה לא תוכל לשאת את בעלה דרך זה. איתנו – למיכאל יש סיכוי. כל שקל הוא צעד לקראת הזריקה הבאה. כל זריקה הבאה היא עוד בוקר אחד שבו נטליה תתעורר ותשמע את בעלה נושם לידה. בואו ניתן לו את הסיכוי הזה.