עזרו לנו להשאיר את דלת מרכז הסיוע פתוחה לרווחה

“בלי מלווה - אני פשוט לא אלך לרופא לטפל בכאב שלי.” “בלי ליווי טלפוני - אני לא אצליח להגיע לעבודה.” “בלי קבוצת תמיכה - אני יודעת שזה שוב ייגמר באשפוז פסיכיאטרי.” אלה לא מקרים חריגים. זו המציאות היומיומית של הפונות והפונים אלינו. אנחנו שם - לכל פנייה, בכל רגע. ולפעמים, זה ההבדל בין להחזיק - לבין לאבד אחיזה. בימים מתוחים - טריגרים מתעצמים. זיכרונות צפים. הדריכות לא נרגעת. כשהמציאות הלאומית רועדת - גם טראומות ישנות מתעוררות. רק בשנת 2025 חווינו במרכז: • עלייה של 36% בשיחות לקו הסיוע • עלייה של 14% בפניות אונליין הביקוש גדל. השיחות מתארכות. המקרים מורכבים יותר. מאחורי כל נתון כזה יש א.נשים שזקוקות.ים למענה. ואנחנו שם. 24/7. בלי תנאים. אבל יש גם מציאות נוספת. מאז תחילת המלחמה, גיוס המשאבים לאתגרים החברתיים, שהיו גם לפני המלחמה, הולך ונעשה קשה יותר. המדינה מפנה תקציבים לביטחון ולחירום, ומרחב גיוס המשאבים האזרחי נוטה יותר ויותר לסיוע עבור מי שנפגעו במלחמה. בשורה התחתונה: אם המגמה תימשך - ניאלץ לצמצם זמינות ולהפחית שירותים. והמשמעות פשוטה: יהיו מי שלא יקבלו מענה. מרכז הסיוע ליווה רק בשנת 2025 מעל ל- 18,500 פונות ופונים- בקו טלפוני, צ’אט אנונימי, פגישות, קבוצות תמיכה וליווי בהליכים רפואיים, מיצוי זכויות ובהליך המשפטי. עכשיו, יותר מתמידהתמיכה שלך נחוצה - כדי להבטיח שאף נפגעת לא תישאר לבד ואף נפגע לא יישאר מאחור. עזרו לנו להמשיך להשאיר את הדלת של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית השרון פתוחה - לרווחה לכל פניה, בכל רגע.💜