שמיטה ישראלית

מצוות השמיטה המקראית חייבה כל חקלאי בארץ-ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את פֵּרותיו, לתת לאדמה ולבעלי החיים מנוחה ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדה וליטול חלק מברכת האדמה. בשנה זו התבטלו החובות הכספיים ואנשים קיבלו הזדמנות ל”התחלה חדשה” במישור הכלכלי והחברתי. קשה שלא להתרשם מעומק האידֵאה ומגובה השאיפות שמציגה לפנינו שנת שמיטה. בשנה הזו הרכוש אינו חזות הכול, הזמן אינו דוחק והטבע הינו הרבה יותר ממשאבים לניצול. שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה רווית אהבת האדם והארץ. שנה המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות, במאמץ ציבורי מיוחד במינו.שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה וקהילה. שמיטה ישראלית מבקשת להנחיל אידאה זו במציאות חיינו.