קרן עש הלוחם אביחי אמסלם הי"ד

רס"ל אביחי אמסלם הי"ד נקרא לדרום בשבת השחורה 7.10 להציל אזרחים שנשחטו ע"י ארגון הטרור חמאס ונהרג בהתקלות מחבלים. במלחמת חרבות ברזל. נהרג ב-  9.10.23  הותיר אחריו אישה טל בהריון  ושני בנות קטנות  טליה (5) ומאור (3)  יהי זכרו ברוך. הבנות והאלמנה גרות בשכירות ואנו נרתמים לתת סיוע כלכלי ראשוני כהכרת הטוב להקרבת חייו למעננו. חלק מההספדים שהספידו בהלוויתו אח שלי, אחי הקטן איך קוברים אח קטן?? איך רגע אחד אני מחזיקה לך את היד בדרך לסניף וברגע הבא אתה כבר גדול וגיבור ואני לא יכולה לשמור עליך יותר? רוב האנשים כאן מכירים אותך כאביחי, התלמיד השובב אך האחראי במדרשיה, זה שהיה עושה שטויות אבל גם נלחם על המוסר והאמת והצדק גם במחיר של עונשים מהר"מים, או כאביחי, התלמיד המסור בישיבת שבי חברון שכל כך אהבת ושגררת אליה את כולנו לשבת רגע לפני שהתחתנת, או כאביחי ההייטקיסט שהצליח לצמוח בתוך החברה שלו בלי יותר מדי תארים מפוצצים פשוט רק כי הוא מוכשר, נעים ואמביציוני או כאביחי הסטודנט להנדסת חשמל שהיה מצליח לג'נגל בין משפחה, שתי משרות ולימודים ועדיין לסיים כמצטיין. יש גם כאלה שמכירים אותך כאביחי הבן של, הנכד של, האחיין של, אח של, אבל אני אחותך הבכורה ואני זו שהייתה שם כשאימא הביאה אותך הביתה ואני זו שהייתה לוקחת אותך איתי לסניף בפרדס חנה יד ביד את כל הדרך ואני זו שהגעת בטרמפים מחברון עד תל השומר לנגן לה בגיטרה כדי שתתעודד אחרי ועל הדרך שמחת כל כך לעודד את החולים האחרים. אני זו שראתה כמה אור וטוב יש בך, כמה רגישות לאחר ואני זו שהייתה שם לראות אותך גדל ממש מההתחלה, בזמן שאני גדלה בעצמי, להתפעל מהתינוק המתוק, הנוח, החייכן. גדלנו להיות מבוגרים שונים בתכלית. הרבה ויכוחים היו לנו ואפילו ריבים ממש ואיכשהו למרות שהייתי מדברת אליך נורא היית תמיד סולח ומחליק. פשוט לא נכנסת לקנטרנות ולא נטרת לי אף פעם. פעם אחת אחרי ריב גדול, כשפשוט סלחת לי, הסברתי לך למה כל כך כעסתי מראש ואמרת לי "בסדר אז פעם הבאה פשוט תגידי" וכל כל התרגשתי מזה שראית מעבר לפגיעה שלי בך שביקשתי ממך לא לוותר עלי לעולם. אחי, אחי שלי, אחי הקטן שהיה גבוה ממני בראש וחסון ממני שבעתיים ועדיין הייתי נהנית להציג אותו כ"אחי הקטן", אחי שמגיל קטן היה גיבור כשאפילו לא בכה כשנשברה לו היד אבל כן כמעט בכה כששמע כל החמרה במצב הרפואי שלי ואמר בתסכול "אבל את עושה כל כך הרבה טוב...", אחי הקטן שהיה הגדול ולימד אותי איך עושים פוייקה, איפה החופים השווים בכנרת, איך חיים את החיים בקלילות ועם פחות מפחי נפש, שהייתה לנו מסורת של מגנט משותף באירועים משפחתיים. המגנט האחרון שלנו היה בחינה של עידן ולא יהיו עוד וזה בלתי נתפס ושובר הלב. אביחי, אחי הקטן העניו, הדבק בה', חדור המטרה והנחוש, בני עוולה חדורי רצון להרוס הפילו אותך על משמרתך. אם היו שואלים אותך אם תהיה מוכן ליפול על הגנת המולדת לא היית מהסס, רק היית מוודא שיש מי שידאג למי שהשארת אחריך. אני אחותך הגדולה, מהרגע שנולדת הרגשתי שאתה באחריותי, אבל אתה כבר גדול ואפילו אבא, אז למה עכשיו אני נכשלתי בלשמור עליך? את האובדן והכאב יקח עוד זמן לעכל אבל בינתיים אני מבטיחה לעשות כל מה שאני יכולה כדי להחזיק חזק בידיים של כל מי שהשארת מאחור. אנחנו לא לבד, אנחנו עם הנצח, ואנחנו מאמינים גדולים בתהליכים גאולתיים שמצריכים סבלנות ואורך רוח. אני רוצה לומר לכולם, וגם לאוייבנו: הנפש שלנו שבורה וכאובה כי מקדשי חיים אנחנו אבל הרוח שלנו חזקה. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ולצד הכאב האיום אנחנו ממשיכים להאמין בצדקת הדרך ולהתפלל לה' שיתן לנו כוחות. הלוואי שמשיח צדקנו יגיע בקרוב ונחזור לראות אותך ולנשום עמוק. סליחה ומחילה על כל שהיה, תודה על כל יום שהיית אח שלי. לא ככה רציתי להיפרד ובטח לא עכשיו נותרנו רק לירזי ואני. אני אשמור עליה והיא תשמור עלי ושתינו נשמור על אבא ועל אימא, על טל, על טליה, על מאור ועל התינוק שבדרך. תמסור חיבוק חזק לסבא ולכל שאר האהובים שלנו שם למעלה. צר לי עליך אחי הקטן, נעמת לי מאוד. אוהבת בצורה שרק מי שגדל ביחד יכול לאהוב, לנצח אחי, אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף, אתה יודע... אחותך הגדולה שירה אמונה.