מפנים אותי לרחוב עם ילדיי הנכים

אני פונה אליכם מתוך סערה של בכי, לא מאמינה שאני עצמי שתמיד הראתי חוסן ועוצמה, ניצבת עכשיו מול דף ועט ומתחננת: תוציאו אותי מהבור העמוק אליו נפלתי! הסיפור המורכב שלי התחיל עוד לפני פטירתו של בעלי. כמעט מאז חתונתינו התמודדנו, חמישה ילדים נולדו לנו, ארבע מתוכם עם נכויות, שניים עם נכות קשה הדורשת התניידות וטיפולי שיקום אינסופיים. במשך שנים נשאנו את הניסיונות שלנו בחיוך, את האנחות שמרנו בתוך החדר הסגור, לרחוב יצאנו מלאי חוסן ובטחון. בעלי ואני שנינו היינו אנשים עובדים, אבל לא רק במקומות העבודה היינו במשרה מלאה, חזרנו הביתה למשרה מלאה פלוס. עבודה בלתי פוסקת סביב הילדים, לא יכולנו להרפות בשום זירה, ההוצאות סביבם בלתי נגמרות. יחד עם קצבאות הביטוח הלאומי נותרנו כל חודש עם מינוס בבנק. ואז יצחק נפטר. זה קרה הרבה יותר מהר שחשבנו, הוא לא הרגיש טוב ותוך מספר חודשים נותרתי לבד. גרנו בקומה 3 ותמיד יצחק נייד את הילדים, בתקופה הראשונה ניסיתי לראות איך אני מסתדרת לבד, גם בעבודה וגם בטיפול בילדים הנכים, אבל בלי עזרתו של יצחק זה היה בלתי אפשרי וחיפוש אחר דירה בקומת קרקע הפך לקיומי. ב"ה אחרי תקופה קצרה מצאתי דירה כלבבי, כזו העונה על הדרישות הייחודיות לילדים שלי. את הדירה שלי מכרתי. לכאורה מעתה הכל היה אמור להסתדר, יחד עם הכאב והצער שהם יוותרו לעולם. אחרי מספר שבועות עם דפיקות בדלת הגיע מכתב בדואר רשום, נראה כי הדירה שאנחנו לכאורה קנינו איננה שלנו, היא של נוכל מרושע שהפיל אותנו בתרגיל עוקץ ועכשיו אני בלי דירה לעבור אליה ובלי כסף לקנות דירה אחרת. לא נתתי ליאוש להציף אותי, שכרתי את שירותי עורך דין מומלץ, ולאחר סביבי פגישות בבתי משפט הבנתי שאין מוצא ואני נותרתי ללא קורת גג. נותרתי בלי דירה, עם הוצאות בלתי נגמרות של טיפולים ותמיכה בילדי הנכים ואופק למגורים איננו. אני נאלצת לעשות את מה שבחיים לא דמיינתי שאני אגיע אליו: לבוא להתחנן על נפשי, תצילו אותי, הושיטו לי יד, תתרמו לי משהו שאוכל לשקם את מצבי, אני מרגישה שאני טובעת ואין לי דרך לצאת מהביצה לבד! אני מתחננת: אל תשאירו אותי לבד! מרים הסיפור הגיע לפתחו של הרב זילברמן שליט"א והוא מתחנן עבור האלמנה ומברך: "מצווה גדולה לסייע ככל יכולתם ובוודאי יזכו המסייעים להינצל מכל צרה וצוקה ויחולו עליכם ועל זרעיכם כל הברכות האמורות בתורה"