נאחזים באנושיות

אנו, חברי וחברות פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, מביעים את הזעזוע, הגינוי והכאב העמוק על האלימות אותה אנו חווים באזורנו מאז ה7 באוקטובר ועד היום.הסכסוך הבלתי פוסק גורם לסבל לא יתואר של אנשים חפים מפשע.אלה ימים של צער רב בידיעה שמשפחות רבות מספור נושאת את משא הריק בליבם, והמשקל הכבד של אבל על האובדן הטרגי של יקיריהם.מחיר האלימות אינו נמדד במספרים בלבד, אלא בחלומות שנגוזו, בפוטנציאל שנגדע, ובקשרים שאין להם תחליף, אשר נקטעו בשל המעשים המזוויעים. הקורבנות הגלויים והסמויים, ראויים לאמפתיה ולתמיכה ללא סייג, בהתמודדות שלהם עם הטראומה שנגרמה להם. בימים אלה, צוות הפורום הישראלי והפלסטיני כאחד, עובד יום ולילה ומקיים פגישות רבות, על מנת להשמיע את קולנו המשותף והנחוץ כל כך. לא אחר כך, לא מחר, דווקא עכשיו. זו אמת בלתי ניתנת להכחשה שהגיע הזמן לשנות את המצב. האזור הזה ספג יותר מדי כאב, יותר מדי שפיכות דמים ויותר מדי דמעות. זה הרגע בו על כל הצדדים המעורבים להביט על חוסר התוחלת של הסכסוך המתמשך ולהכיר באנושיות המשותפת המחברת בין כולנו. בואו נזכור שאלימות גוררת אלימות, והדרך היחדה להתקדם היא באמצעות קיום משא ומתן לשלום, דיאלוג, דיפלומטיה ומחויבות למציאת מכנה משותף. זוהי קריאה לפעולה למנהיגים, קהילות ויחידים, לחפש פתרונות שיקדמו פיוס, צדק ושלום בר-קיימא. אנו חייבים גם להכיר בתפקיד המכריע של שיתוף פעולה בינלאומי ומאמצים הומניטריים להקלת הסבל של קורבנות הסכסוך. הקהילה הבינלאומית חייבת לעמוד כגוף אחד, מאוחדת בתמיכה למציאת פתרון של שלום ויציבות באזורנו. בעת בה המילים לבדן אינן יכולות לרפא את הפצעים או להשיב את החיים שאבדו, הן יכולות לשמש כתזכורת לאחריות המשותפת לסיים את מעגל האלימות הזה. זו השליחות של כולנו לפעול ללא לאות למען עתיד בו תושבי האזור שלנו יוכלו לחיות ללא מורא, ילדים יוכלו לגדול בבטחה וזרעי התקווה יוכלו לפרוח.